“מיכלי, הגעתי אלייך, אחרי תקופה בה הרגשתי שהחרדות שלי מנהלות אותי. אחרי הלידה השנייה שלי הרגשתי מוצפת. רעידות האדמה והמצב הביטחוני ערערו אותי לחלוטין והחרדות השתלטו לי על היומיום. במסגרת אימון תודעתי בן 10 מפגשים שעברתי איתך, גיליתי שיש בי את הכוחות להפוך ממנוהלת- למנהלת. היום אני מנהלת את החרדות והפחדים שלי. היום אני רואה את עצמי, ושמה אותי במרכז.
אני רוצה להגיד לך תודה. תודה שעזרת לי לצאת מהלופ, תודה שלימדת אותי שאפשר גם אחרת וביחד אימנו את התודעה. סבב הלחימה הנוכחי היה דוגמה חיה לתהליך הכ”כ משמעותי שעברתי איתך! התהליך שעברנו השפיע עלי בעוד כ”כ הרבה תחומים והיבטים, וזו ללא ספק הייתה המתנה הטובה ביותר שיכולתי לתת לעצמי. תודה”
פ’
היא ביקשה ממני להפוך להיות המנהלת של החרדות שלה במקום שהן ימשיכו לנהל אותה. והן ניהלו אותה. בהתחלה היא פחדה מפיגועים ומלחמות ואז התווסף הפחד מרעידות אדמה וטיסות זה הלך והתעצם והייתה נכנסת לחרדה אפילו כשהייתה מטיילת עם ביתה בת השנתיים והיה נדמה לה שבכל רגע נתון הילדה תקפוץ אל הכביש. אלו לא היו התקפי חרדה, אלו היו מחשבות חרדתיות והן הלכו ומילאו חלק לא מבוטל ביום יום שלה.
הסיפור עם פחדים שהם נוצרים כתוצאה ממחשבה, מהסיפור שאנחנו מספרת לעצמנו שוב ושוב ושוב עד שהיא הופכת להיות המנהלת שלנו כשבשורש הפחד נמצא הפחד מהפחד.
הפחד שלא נוכל להתמודד עם הפחד.
העניין הוא, שפחד הוא רק רגש בדיוק כמו כל קשת הרגשות האחרים שאנחנו חוות (וטוב שכך. דמייני עולם בו לא יכולנו לחוות אהבה או שמחה..)
אז כדי להבין מהו שורש הפחד צללנו לאורך התהליך אל עולם הרגשות, וניסינו להבין איזה דפוסים ואמונות, מחשבות ורגשות מעכבים אותה בתוך החיים, כאלו שכבר לא מועילים לה והגיע הזמן לשחרר ועברנו דרך החוויות. הווה, עבר ומה שביניהן. ולמדנו להתבונן עליהם דרך התודעות השונות.
גילנו שמה שהכי מפחיד אותה זה המוות. רבים מאתנו מפחדים מהמוות אבל לכל אחד מאתנו סיבה אחרת הנשענת על סך האמונות והדפוסים שרכשנו במהלך החיים (ואף כאלו שבאלו איתם לעולם) ואצלה פגשנו את הפחד שנבע חוסר הידיעה.
כך שזה לא באמת הפחד מהמוות אלא הפחד מאי ודאות והפחד מאיבוד השליטה וכמה חשוב לשיים את הפחד כי כשאנחנו משיימות הפחד לובש צורה, אנחנו יודעות עם מה אנחנו מתמודדות ולעיתים הוא הרבה פחות מפחיד.
למתאמנת שלי, היה חשוב להיות תמיד הכי טובה, 100 בהכל, במיוחד במה שקשור לילדים וגילינו שלתפיסתה, אם תהיי הכי טובה, החיים לא יוכלו להפתיע אותה וכך לא תצטרך להתמודד עם הפחד מאי ודאות וכדי לא לחוות את האי ודאות פיתחת לעצמה עם החיים את הקונטרול שמן הסתם הביא איתו את הפחד מלאבד את השליטה.
אז צללנו שוב, דרך עבודה עם התודעות השונות והפעם למקום הזה, זה שרוצה שתהייה הכי טובה!! ופגשנו את הרגשות שמנהלים אותה הלו הם האכזבה והאשמה. התבוננו בהם והבנו מה הם באים להראות לה, פנימה. מהו אותו צורך רגשי, החוסר שהיא חווה ונתנו לו מענה הרגשי עד לשחרור שלהם. עד לרגע בו האמיגדלה שלה הבינה שכבר אין לה יותר צורך בהם ואם הם ימשיכו ויצוצו היא כבר יודעת לזהות אותם. היא כבר יודעת שהם רק מהווים מראה עבורה לעבודה פנימית, תודעתית.
האוטומט של המוח שלנו תמיד יחתור למוכר והנוח- זה תפקידה של האמיגדלה. אנחנו בעצם מפחדות מאיבוד שליטה רגשית, שלא נדע להתמודד רגשית עם האי ודאות.
אנחנו מפחדות מכל מה שאנחנו לא מכירות, לא מבינות, לא יודעות איך הוא נראה. האם יהיה לי טוב / לא טוב, מה יהיו ההשלכות ואיך אני אתמודד עם הלא ידוע עד כדי בעתה. מה שמאפשר לי להיות בשליטה וכך אני אתכונן לכל מה שיגיע ושום דבר לא יתפוס אותי כשאני לא מוכנה.
והסיפור הוא להפסיק לפחד מהרגש, ולהסכים לסמוך עלייך!!
הודאות היחידה שאנחנו יכולים להישען עליה היא הודאות שאני סומכת על עצמי ושאוכל להתמודד רגשית עם כל מה שיבוא.
להתמסר, לסמוך ולזרום עם הזרם.