לכל אחת מאתנו המסע שלה והמסע הזה מלא באנשים, חוויות, אהבות, רגשות, מחשבות על מה שהיה ועל מה שיכול היה להיות.
במשך שנים את ‘מופעלת’ על ידי כל אלו עד שהחלומות שלך כבר לא שלך, הרצונות שלך כבר לא שלך ואת חווה שוב ושוב את אותם ההרגלים, הדפוסים והאמונות שמעכבים את ההתפתחות שלך, את העשייה שלך, את הגשמת הרצונות שלך לקריירה חדשה, לזוגיות, להורות, לבריאות פיזית ורגשית.
כולנו מוצאות את עצמנו חוות שוב ושוב את אותן הרגשות, התגובות, ההתנהגויות ואת אותה המציאות מול בן-בת הזוג, מול הילדים, מול ההורים, מול החמות, מול החברים לעבודה ולחיים.
אם את מרגישה;
> שהשגרה שואבת וכואבת,
> החיים מנהלים אותך ואת לא לוקחת את המושכות לידיים שלך,
את מונעת מהפחדים שלך ולא חיה את החיים שאת רוצה להגשים
> הצריך כל כך נוכח בתוך החיים שלך,
כי את ‘חייבת’, כי ‘ככה צריך’, כי ‘זה חשוב’ עד ששכחת אותך
> את לא קשובה לקצב שנכון לך ומכלה את עצמך בעשייה והפוך, כשאת רוצה כל כך הרבה ולא מצליחה להניע את עצמך לעשייה
> את מרגישה שלא רואים אותך אבל זו את שלא רואה את עצמך, לא עושה למענך, לא דואגת לעצמך
> את מעדיפה להימנע מויכוחים עם הסובבים אותך ולא לומר את דעתך גם אם היא שונה משל האחר
< את מוּנַעַת ממה אנשים יחשבו עלייך והדעה של האחר חשובה יותר מזו שיש לך עצמך
כל זה, זה רק סימן שהתרחקת מעצמך, שאת לא קשובה לרצונות שלך, למה שנכון לך ויש לזה מחיר, פיזי ורגשי.
הגוף שלך מתחיל לכאוב, מחזור הוסת שלך יוצא מאיזון ויתכן שאת חווה תסמינים כמו דימום וסתי כבד או אל וסת. PMS, שחלות פוליציסטיות, אנדומטריוזיס, מגרנות, תסמיני המנופאוזה ועוד
והגוף הפיזי, הוא רק מבטא את הקונפליקט הרגשי שלא קיבל מענה. הוא רק בא לספר לך ששכחת אותך. מה את אוהבת? איך את רוצה לחיות את החיים שלך? האם את נותנת לעצמך ביטוי? האם החיים שלך נראים כמו מירוץ אחד גדול אחרי החיים? האם את קשובה לקצב שנכון לך?
האם את מרגישה דכדוך או מצבי רוח שמשתנים. תחושת עצבות, ריקנות, חולשה, עייפות, תסכול, ייאוש, חוסר אונים ומחשבות אינסופיות שמקשות עלייך?