ואווו, כמה עברנו יחד.
הוא היה הראשון שהגיע אלי לטיפול והיא הגיעה בעקבותיו. מחקרים מראים היום ש 50% מבעיות הפוריות הם אצל הגברים אך עדיין נשים הן אלו שעוברות ברמה הפיזית את תהליך הפוריות וכך ליוויתי את שניהם במסע הזה להורות. אף אחד מאתנו לא תאר לעצמו מה יביא איתו המסע הזה.
בהיריון הראשון נקלטו תאומים. הריון ראשון, בריא ומרגש עד אותו רגע בו צוואר הרחם התקצר והיא רק בשבוע 17. הפלה.
היה צריך לגרד אותה עם שפכטל מהרצפה.
לקח לה זמן לחזור אלי לטיפולים ולבסוף, אחרי 3 חודשים זה קרה רק שהפעם היא הגיעה עם חוסר אמונה גדול ביקום, בעצמה ובגוף שלה שלא ידע להחזיק הריון. היא דיברה על תהליך אימוץ ואני ביקשתי שנדבר על זה שוב עוד חודשיים, קצת אחרי פסח.
טיפלתי, חיבקתי, הכלתי. נתתי לה קרקע יציבה, רוגע וחיבור לעצמה, הקשבה לעצמה ואמונה!! דרך כפות הרגליים וכעבור חודשיים יצאנו לדרך. גם הפעם היא נקלטה די מהר, בסבב השני של ה IVF ובהיריון הזה, החליטו שבשבוע 13 יבצעו קשירה של צוואר הרחם וכך היה.
עברנו יד ביד את ההיריון. התמודדנו יחד עם הפחדים והרגשות שעלו וצפו והם בהחלט באו. עברנו יום אחרי יום, שבוע אחרי שבוע, חודש אחרי חודש (וכמו שהיא אומרת…מי סופר..?) עד שהגענו לשבוע 27 בו היא נכנסה לשמירת היריון.
כשאשה נכנסת להיריון כל הגוף נסגר במטרה לשמור על העובר בפנים. צוואר הרחם נסגר ושומר, האישה נסגרת, שומרת על עצמה ועל ההיריון. והיא שמרה. כמה שהיא שמרה על ההיריון היקר הזה. כל היריון יקר!
כשהוציאו לה את הקשירה בשבוע 37, היא הייתה בטוחה שהיא יולדת תוך רגע אבל הגוף שלה, זה שהיא לא בטחה בו, ידע את העבודה שלו. ידע שהוא צריך לשמור! והוא שמר!! בשבוע 40 היא חזרה אלי לטיפולי השראת לידה. ביצענו 3 טיפולים יום כן יום לא.
יום אחרי הקסם נולד.
אבל רגע, זה לא סוף הסיפור.
כעבור שנתיים יצאנו למסע חדש והפעם המשימה שלנו הייתה לחזק את האמונה שלה ביקום, בעצמה ובגוף שלה ולהזכיר לה ולגוף שלה שהוא כבר יודע לשמור ויש על מי לסמוך. גם כאן עשו קשירה של צוואר הרחם אבל כאילו היקום ניסה לבחון אותה ואת האמונה שלה והקשירה לא הצליחה. רגע, תנשמי..הגוף זכר. ואוצר חדש נולד ממש בתחילת הקורונה.
בימים אלו כשאני כותבת את הסיפור שלה, שלהם, שלנו (ברור ששלנו, כל האוצרות שנולדו הם גם שלי) היא קצת אחרי לידה שלישית וגם כאן הייתה לי הזכות הגדולה להיות חלק מהתהליך שלהם להורות.
“תינוק הוא משהו שאתה נושא בתוכך תשעה חודשים, בזרועותיך במשך שלוש שנים, ובלבך עד יום מותך.” מרי מייסון